אטרקציות בצפון – היסטוריה בראש הנקרה

הרכס כולו הוא שמורת טבע בת 5000 דונם, רכס הסולם יושב בתקופת המקרא על ידי הפיניקים ושם עברה לפנים הדרך בין צור וצידון לא"י. בדרך זו עברו צבאות רבים: חילות סנחריב בשנת 701 לפנה"ס, צבאו של אלכסנדר מוקדון בשנת 333 לפנה"ס, צבאות הסלווקים והפתולומאים במאות השנייה והשלישית לפנה"ס, צבאות הצלבנים בשנת 1099 ובמלחמת העולם הראשונה מופיעים כאן האנגלים. הם כבשו את ארץ ישראל מידי התורכים ובני בריתם הגרמנים. במקביל כבשו הצרפתים את לבנון וסוריה ,וכדי להבטיח את הקשר בינם לבין הצרפתים סללו האנגלים ב- 1918 את הכביש החוצה את הרכס בראש הנקרה, תוך כדי סלילה הם מחקו את שרידי הדרך העתיקה. בתקופת השלטון הבריטי בארץ סללו הבריטים קו רכבת בין חיפה ועד טריפולי שבלבנון. הקו נחצב בסלע של אתר ראש הנקרה, כיום ניתן לראות את שרידי מסילת הרכבת ואת המנהרות המפוארות באתר התיירות של ראש הנקרה. נתמקד בעם מיוחד שחי באזור זה אלפי שנים הלא הם הפיניקים / הצידונים. ברצועת החוף המשתרעת מצידון הנמצאת כ- 40 ק"מ מצפון לראש הנקרה ועד לחיפה הנמצאת כ- 40 ק"מ מדרום לראש הנקרה, חי במשך אלפי שנים עם כנעני אשר נקרה בתנ"ך "צידונים" וידוע בעולם כ- "פיניקים" (החל מהמאה ה-  19 לפנה"ס ועד המאה ה- 9  לספירה ). למרות היותם כנענים היו בניהם לבין בני ישראל יחסי שלום וידידות ברוב התקופות. בימיהם של המלכים דוד, שלמה וצאצאיהם היו בריתות בין ממלכת צידון לבין ישראל. הם עזרו זה לזה לא רק במלחמות נגד פולשים חיצוניים אלא גם במסחר ובבניה. יחד עם התועלת הכלכלית הרבה והתרומה התרבותית שהביאו חדרו לארץ גם השפעות דתיות אליליות, המלכה איזבל רדפה את נביאי אלוהי ישראל ובתקופה זו הורעו היחסים עם הפיניקים. כיום ניתן למצוא קברים פיניקיים בגבול הצפון ובין הייתר בקיבוץ גשר הזיו כמומחים של העולם העתיק בעבודות עץ ואבן הם סיפקו חומרי בניין ואומנים לבניית בית המקדש הראשון.

על היחסים בין חירם מלך צידון לבין שלמה המלך, לפני כ- 3000 שנים מספר התנ"ך : " וישלח חירם אל שלמה לאמור… אני אעשה כל חפצייך בעצי הארזים ועצי הברושים , עבדי יורידו מן הלבנון ימה ואני אשימם דוברות בים עד המקום אשר תשלח לי…" שלמה שילם לחירם בחיטה ובשמן וגם החזיר לו " 20 עיר בארץ הגליל" – אשר קודם לכן כבש ממנו…..כארבע מאות שנים אח"כ , כאשר הישראלים שבו מגלות פרס ובנו את בית המקדש השני, שוב היו אלו הצידונים שסייעו בחומרים ובמומחים לבנייה בעץ ובאבן. הצידונים היו מומחים בעוד כמה תחומים. במשך אלפי שנים הם היו יצרני הזכוכית של העולם העתיק. הם ייצרו אותה מן החול של אזור זה… על שמם נקרא המפעל הישראלי המודרני לזכוכית שהיה פעם בחיפה "פיניציה" הם היו גם הספנים החשובים של מזרח הים התיכון ובוני ספינות עץ, כמו כן נפוצה בערי הפיניקים תעשיית עיבוד הבדים וצביעתם, תעשיית צורפות בזהב, אבני חן ושנהב אולם תרומתם החשובה ביותר להיסטוריה היתה "בהמצאת" בכתב האלפא – ביתי: כתב האותיות בו אנו משתמשים עד היום בשיניים קלים. כיום נמצאים צאצאי הפיניקים בין העמים שחיים באזור חופי הים התיכון הלבנונים, צפון תוניס, תושבי מלטה והספרדים.

התעשיות הקדומות באזור

לאורך קו החוף מראש הנקרה לאכזיב  ניתן לראות על הסלעים משטחים חצובים, בימי קדם חצבו כאן אבן לבנייה עבור כל ישובי החוף. בעומק הים רואים 3 איים קטנים אשר שמם "תכלת", "שחף" ו"נחליאלי", גם בהם חצבו אבנים לבניין. הובילו אותם ליעדם על גבי רפסודות, הוכחה לכך מצאו הצוללנים ליד האיים: ערמות של אבנים מסותתות אשר שקעו בים כאשר התהפכו כמה רפסודות. בתקופות מאוחרות יותר השתמשו במחצבות האלו כבריכות לייצור מלח, ע"י ייבוש מי-ים. יתכן שמכאן גם בא שם המקום כפי שהוא נזכר בתנ"ך "משרפות מים" – מי ים הנשרפים בשמש (מתייבשים) ונעשים מלח… באזור נמצאו גם בריכות המזכירות גת להפקת שמן או יין. בגלל הקרבה לים קשה להאמין שזה היה השימוש בהן, למרות שידוע דווקא שהקדמונים היו מעוניינים במעט רסס של מי- ים בתוך היין שלהם, כחומר משמר.. סברות  אחרות טוענות שכנראה ברכות אלו נחצבו על מנת לאחסן דגים ולצבור אותם עד שהכמות תהיה מספקת למשלוח לשווקים או שהבריכות שימשו לאיסוף ואולי אפילו לגידול של חלזונות ימיים שהיו מצויים כאן בעבר מהם הפיקו צבעי ארגמן ותכלת. כדי להפיק כמות קטנה של צבע היה צורך באלפי חלזונות ולכן בדורנו כמעט ואין אנו רואים חלזונות אלו. צבעי הארגמן והתכלת היו חיוניים מאוד בעולם העתיק ויקרים מאוד. ביו הגויים, רק לעשירים ביותר היה מותר ללבוש בגדים הצבועים בצבעים אלו. ליהודים היה צורך בבדים צבועים עבור בית המקדש ובשביל בגדי הכוהנים. בתקופות מאוחרות יותר נקבע שיש לשזור בכל טלית חוטי תכלת. רק צבע תכלת שהופק בסולם צור נחשב לכשר על פי ההלכה.