מנהרת הרכבת

בתקופת השלטון הבריטי בארץ, עם פרוץ מלחמת העולם ה-2 נוצר הצורך בקשר יבשתי בין המזרח התיכון לאירופה. הבריטים, בסיוע אלפי עובדים (אוסטרלים,ניו זילנדים, דרום אפריקאים ולצידם אנשי ארץ ישראל) סללו קו רכבת בין חיפה, ביירות וטריפולי שבלבנון. במאמץ אדיר של שנת עבודה אחת בלבד, נחצבו המנהרות בסלע ראש הנקרה, הונחו 15 גשרים לאורך תוואי המסילה ונבנו קירות תמיכה להגנה מפני גלי הים. שתיים מן המנהרות באורך כולל של כ- 200 מטר נחצבו בצוק ראש הנקרה ובינהן נמתח גשר מעל לפתח הנקרה הגדולה.
בין השנים 1943 ל- 1948 שימשה מסילת הברזל שעברה במנהרות הרכבת את הבריטים לשימוש צבאי. בקיץ 1944 הובאו פליטים יהודים ממחנות הריכוז, ברכבת שעברה במנהרות ראש הנקרה, אל ישראל. הם הוחלפו באזרחים גרמניים ממוצא טמפלרי שחיו בארץ ואשר בניהם שירתו בצבא הנאצי. כדי למנוע מעבר נשק וחיילים לבנוניים אל שטחי המדינה שבדרך, פוצצו לוחמים מחטיבת כרמלי של ההגנה את הגשר מעל לפתח הנקרה הגדולה בליל סערה במרץ 1948.

על פיצוץ הגשר הופקדה הפלוגה של יעקב פונדק (שועל) והיא הייתה מבין הפעולות הראשונות של חטיבת כרמלי שהוקמה רק חודש לפני כן.

סיפור פיצוץ גשר הרכבת כפי שמספר אותו המ"פ יעקב פונדק (שועל) מגדוד 21 של חטיבת כרמלי:

"עוד באותו הלילה יצאנו לפוצץ את הגשר במנהרה בראש הנקרה.לא סיירתי במקום לפני הפעולה. בקיבוץ חניתה חנתה מחלקה של הפלמ"ח, הם כן סיירו במנהרה. עליתי לחניתה וביקשתי פרטים מהם על המנהרה. הוא צחק לי בפרצוף, ואמר זה לא בשביל החי"ש לבצע. למרות חוסר הזהירות החלטתי לפוצץ את הגשר. עד לפעולה שלנו רכבות מלבנון היו חוצות את הגבול לכיוון עכו ולחיפה ומעבירים נשק ותחמושת לכנופיות שבארץ. לכן הוחלט בגדול להפסיק זאת!.

זכור לי הלילה של פיצוץ הגשר בראש הנקרה. יצאנו כ-30 חברים עמוסים תרמילים של חומר נפץ שהיה לנו, אז חומר חלש וצריך היה כמות גדולה לפיצוץ גשר. לחומר קראו שידית וכדור פוגע בתרמיל היה עלול לפוצץ אותו. לא הייתה ברירה, זה מה שהיה לנו. אחרי הסולחה עם משק מצובה יצאתי בשורה עורפית ארוכה בכיוון לגשר. היה חורף חשוך וגשום. התקדמנו עם שני גששים מלפנים דרך השדות. זכור לי שחצינו שדה תעופה קטן שהבריטים בנו במקום. התרחקנו מבסה (שלומי של היום) שישב על הכביש לצפון.

קרוב לפניית הכביש לחניתה סמוך למנהרה של ראש הנקרה הייתה תחנת משטרה בריטית שאבטחה המנהרה. אחרי צעידה ממושכת הגענו למנהרה. לאחר שלא ידעתי אם המנהרה שמורה, השארתי את הכוח בכניסה למנהרה ונכנסתי פנימה עם עוד סייר אחד מהפלוגה,

ובזהירות מירבית התקדמנו בתוכה, מוכנים ללחוץ על ההדק באם ניתקל במשהו.למזלנו המערה לא הייתה שמורה. הגעתי עד הגשר ובינתיים הגשם הפך למבול ממש, ברקים, ורעמים, שמחתי על כך. ידעתי שבלילה סוער שכזה הבריטים ישבו בבית. חזרתי לפתח והכנסתי את הכוח עם שקי השידית בכיוון לגשר. הייתה בעיה רצינית אחת-כיצד להניח את חומר הנפץ מתחת לגשר. הגשר די צר וגלי המים מהים שטפו בשצף מתחת לגשרון. הייתה למטה מתחת לגשר מדרגה צרה, ניסיתי לעבור בה לצד שני ולמצוא דרך להניח את תרמיל הנפץ. לא הצלחתי למצוא דרך לבצע זאת. לא הכנו לפני היציאה סולם מעץ או חבלים על מנת לבנות משטח כל שהוא מתחת לגשר. לפני תחילת הפעולה הקצבתי חולייה עם מקלע כדי להבטיח את היציאה מן המנהרה הקטנה מצפון למנהרה הגדולה שלא יפתיעו אותנו מצפון. מחוסר ברירה החלטתי להניח את התרמיל עם חומר הנפץ מעל הגשר, צמוד למעקה הבטון מצד הים.

אחרי שהכל  היה מוכן החזרתי את החוליה שאבטחה אותנו מצפון. נקשר חוט חשמלי למטען בתייל ארוך וירדנו כולנו למנהרה, הודלק הפתיל על ידי החבלן, יצאנו מן המערה וחיכינו לפיצוץ. בינתיים החורף גבר, רעמים וברקים השתוללו מעל הים. הברקים האירו את השטח משך שניות רבות. נצמדנו לקרקע פן יגלו אותנו, חיכינו הרבה זמן, כנראה היה ארוך מדי. לבסוף אחד החיילים התקרב לפתח המנהרה ואז נשמע הפיצוץ והחייל בפתח הועף מן ההדף ונפל, לא קרה לו כלום. הפיצוץ כאילו עורר את השמיים והרעמים גברו. יחד עם הפיצוץ היה ברק ורעם אדיר,שמחתי שזה קרה כאילו אלוהים עוזר לי במעשה, רצתי לתוך המנהרה כדי לראות את התוצאות של הפיצוץ אך הגשר נשאר שלם, חלק מן המעקה נהרס ופסי הרכבת נהרסו כליל. לא הייתי שבע רצון מן התוצאות אבל לא היה מה לעשות. השעות התקדמו בינתיים, פחדתי להיתקע באור בדרך חזרה. החלטנו לטפס על הרכס של ראש הנקרה, ללכת לאורכו, ולהגיע לחניתה האהובה עלינו.

הלכנו הרבה שעות…לפתע התמוטט בחור אחד ז'לוב כזה בריא והיינו צריכים לעזור לו ללכת. לבסוף החלטנו לרדת מן הרכס בכיוון לכביש המוביל לחניתה. בחניתה ידעו על הפעולה  וידעו שנחזור אליהם, וכאן חיכתה לי הפתעת חיי- באחד הסיבובים בכביש המוביל לחניתה חיכו לנו שני חברי המשק עם כד חלב. את טעם החלב הזה לא אשכח עד סוף ימיי. היינו רטובים עד לשד עצמותינו מן הגשם, עייפים ורצוצים מן הפעולה, שתינו את החלב כל אחד לפי התור, החלב החם עורר בנו כוחות נעורים והמשכנו לעלות בסיבובים של הכביש למשק. את המעשה עם כד החלב רק חברי חניתה היקרים והאהובים יכלו לבצע. הגענו למשק עם אור ראשון, החברים פינו את המיטות שלהם ודאגו שאנחנו נשכב בהן לישון. כל חיי אהבתי את החברים של משק חניתה, לא שכחתי מה הם עשו לבחורים שלי וגם לי. אומנם הגשר נותר, ולא נפגע קשה, אך הרכבת מלבנון הפסיקה לנוע. המטרה הושגה…."